בספרו "על הסדר החברתי של העצמי-יום המרובים" (רסלינג, 2009) אנו קוראים בעמוד 73:
"הניסיון לשלב חוקיות חברתית בחשחיבה הפסיכואנאליטית הוא, בלא ספק, יומרני. טרם בחינת הישימות של חוקיות זו בהבנת ההתפתחות (פרק רביעי), הפסיכופתולוגיה 0פרק חמישי) והטיפול (פרק שישי) מבקש המשכו של פרק זה לבחון כיצד החשיבה החברתית עשויה לתרום להבנה דילמות היסוד של הפסיכואנאליהז."
זה בדיוק ההופכי של המאמץ של לאקאן: באמצעות השיחים שלו, ועל בסיס הפרקסיס הפסיכואנאליטית, השאלה של לאקאן הייתה במה יכולה הפסיכואנאליזה להבהיר, לתת אור, לשאלה של החברה האנושית. כך גם פרויד: כאשר הוא כתב ב-1921 "פסיכולוגית ההמונים", הוא התבסס על הפרקטיקה הקלינית שלו, וזה הפשר לו דווקא לנבא את העליה של הנאציזם ב-1933: הקסם של המנהיג, ההזדהות, האידיאל, המקום של האובייקט, שונה בהיפנוזה, בהתאהבות, בנוירוזה. לאקאן בדרכו של פרויד, ניסח 4 שיחים עיקרים בחברהף שיח ההיסטרית, שיח האוניברסיטה, שיח האדון, שיח הפסיכואנאליטיקאי. הפסיכואנאליזה היא זאת שמאפשרת לדעת קצת יותר על החברה, ולא הסוציולוגיה או "מדעי החברה".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה