יום שני, 2 בנובמבר 2009

הטבלה של מנדלייף ולאקאן

לאקאן מלמד אותנו להיות קפדנים בכיוון של מנדלייף. מנדלייף בנה טבלה שאיפשרה לו, וגם לאחרים, להניח את הידע למבנה. לאקאן חקר את המונך-מושג "הזדהות", ופיקר אותו לגורמים. 1- מסמן אחד, ראשוני, S1. למשל: המכתב שמקבלת בחורה מאהובה הסודי בפנימיה. אין לדעת, לא צריך לדעת מה התוכן של המכתב. כאשר היא מקבלת את המכתב, היא גם סובלת מהתקף היסטרי.
הנה שנכנסות "האחרות", וכך גם "ההזדהות". האחרות בפנימיה מקבלות גם התקף היסטרי. פרויד כותב. האחרות היו גם רוצים קשר סודי, ואז, "ותחת ההשפעה של תודעת האשמה הן מקבלות על עצמן גם את הסבל הכרוך בכך." (פרויד, "פסיכולוגיה של ההמון ואנאליזה של האני" (1921) תרגום של נוע קול, רסלינג, 2009, עמ' 77).
אז לאקאן מלמד אותנו שהמכתב של האהוב הסודי גרם התקף--סבל--מעצם ההתענגות הכרוכה, ורק ידועה לנו ברגע השני, של המסמן שני, S2, כלומר, ההתקף ההיסטרי של הבחורה השניה. היא "האחרת" הראשונה. כאשר היא גם מקבלת התקף, אנו יכולים גם להוסיף את המובן, ביחד עם ה-S2: "היא גם הייתה רוצה אהבה סודית." יש כבר פרוק פשוט ביותר של התופעה: S1 + "החרא" (הבחורה הראשונה, שפותחת את הסדרה): S2. בנוסף, יש אלמנט נוסף. פרויד כותב:
,האני האחד מצא בנקודה מסוימת אצל האני האחר אנאלוגיה רבת משמעות--בדוגמה שלנו זה אותו פוטנציאל רגשי--ובנקודה זו הוא מייצר הזדהות" (פרויד, שם).
ה"פוטנציאל הרגשי" (Gefullsbereitschaft)--readiness' willingness' preparedness) הוא האלמנט הנוסף.לאקאן קורא לו "plus-de-jouir" בעקבות ה-Mehrwert של מארקס, וכותב אותו כך: a.
אז יש לנו : S1 + האחר = מובן + a.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה