ל(א)ווי לאקאניאני-מילריאני
ל"אוצר המילים של הפסיכואנאליזה"
של ז'אן לפלאנש וז'אן-ברטרן פונטאליס
(1967)
(תולעת ספרים,2011, תרגום של נועם ברוך)
צעד-צעד, מונח-מונח, סביב מונחים מסוימים
מרקו מאואס
קראה : נחמה גסר
אוקטובר 2011
מונח : "הפאלוס"
פאלוס כאיש מוזיקאי--(אינקה)
מבוא
"אוצר המילים של פסיכואנאליזה", של לפלאנש ופונטליס, יצא לאור ב-1967. המהדורה הראשונה בספרדית ראתה אור ב- בבואנוס אירס, "עיר פסיכואנאליטית", 1971. שנתיים לפני, אוסקר מסוטה (1930-1979) הכניס את השיח של לאקאן בשפה הספרדית, בהרצאתו הראשונה במכון די טלה, ב-18 אפריל [1]1969. בבואנוס אירס זה היה ברור, עבור אלה שלמדו פרויד: זיגמונד פרויד התגלה מחדש בהוראתו של ז'אק לאקאן. כשפתחנו את העמודים של "אוצר המילים", היינו צמאים להבין את לאקאן, את פרויד שגילה עבורנו לאקאן. מבחינה זאת, "אוצר המילים של הפסיכואנאליזה", היה חלון גם למונחים פרוידיאנים, בכמה שפות, וגם חלון של אתיקה חדשה, של "דיוני הנאורות": מה מקומו של פרויד בדיון הזה? האם יש אתיקה שנובעת מהתגלית של פרויד? מה הפוליטיקה בשדה, של השדה הפרוידיאני? האם היא קיימת? מה הסיבה או הסיבות מאחורי הויכוחים של הזרמים השונים בפסיכואנאליזה?
לגבי זאן לפלאנש וזא'ן- ברטרן פונטליס, שניהם עברו אנאליזה אצל ז'אק לאקאן. שניהם נולדו באותה שנה, 1924[2]. שניהם החלו את עבודתם ביחד בשנות ה-60, כאשר האנאליזה עם לאקאן כבר הייתה בתוך התקנון של החברה הפסיכואנאליטית הבין לאומית, IPA, "אנאליזה דידקטית, כלומר, במסגרת הקונספציה לגבי מה אמורות להיות התוצאות של פסיכואנאליזה אצל המועמד לעבוד כפסיכואנאליטיקאי.
לאקאן הוחרם בIPA ב-[3]1963, ביחד עם פראנסואז דולטו (Dolto) ודניאל לאגש (Lagache). לפלאנש ופונטליס נפרדו מלאקאן ב-1964.
לאקאן יסד את הEFP, האסכולה הפרוידיאנית בפריז, ב-1964. ב9 אוקטובר 1967 הוא הציג את "הצעה של האנאליטיקאי של האסכולה"[4], שפתחה דרך חדשה להכשרתו של האנאליטיקאי: הפרקסיס של האנאליטיקאי תלויה באנאליטיקאי כאנאליזנט, כמקרה קליני שדורש גם כתיבה וניסוח כשלעצמו.
מדובר שם על מה שז'אק-אלן מילר כינה "הבעיה של לאקאן"[5]: איך מתרחש בהתנסות האנאליטית המפגש בין השדה של המסמן, של המשמעות, (לאקאן הגיע עד לתת את השם "פאלוס" לאופרציה עצמה של השיסוע, של המוות של כל דבר הודות המפגש עם המסמן) לבין מה שנשאר כלא מסמני, שארית החיים לאחר המפגש שלהם עם הlogos. בשביל להגיע ל"בעיה הזאת" לאקאן הלך דרך ארוכה מאד.
הטקסט שאני מציע לקורא הוא הזמנה להמשיך את הדרך אל מעבר לנקודות של אור ושל צללים של ה"אוצר המילים", with all due respect.
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
פאלוס
בעמוד 588 של ה"אוצר המילים לפסיכואנאליזה", אנו קוראים:
"ביוון וברומי של העת העתיקה: ייצוג חזותי של האיבר הזכרי.
בפסיכואנאליזה השימוש במונח זה מדגיש את הפונקציה הסמלית שממלא הפין בדיאלקטיקה התוך-סובייקטיבית והבין-סובייקטיבית, ואילו המונח "פין" שמור יותר לציון האיבר כממשות אנטומית."
ובהמשך:
"המונח "פאלוס" מופיע פעמים ספורות בכתביו של פרויד.לעומת זאת, בצורת התואר שלו הוא מצוי בשלל ביטויים, בעיקר בביטוי ,שלב פאלי". בספרות הפסיכואנאליטית העכשווית ניתן לעמוד על שימוש נבדל והולך במונחים ,פין" "פאלוס", כאשר הראשון מציין את האיבר הגברי כממשות גופנית,ואילו השני מדגיש את ערכו הסמלי"
"פאלוס", נכון, מופיע פעמים ספורות. מעניין, שב-5 הפעמים שזה מופיע בחיפוש אצלי בGessamelte Werke, במהדורה אלקטרונית, 3 פעמים הן במאמר "פטישיזם" (1927), ופעמיים במאמר "הארגון הגניטלי הילדי" (1923). במאמר הראשון מופיע כ-“[6]Phallus des Weibes (der (Mutter ("הפאלוס של האישה(של האם)". במאמר השני, בתוך המשפט:
"המאפיין העיקרי של ארגון גניטלי ילדי זה מה שמבדיל בינו לבין הארגון המיני של המבוגר. העיניין טמון בכך, שאצל שני המינים רק איבר מין אחד, זכרי, ממלא תפקיד. לא קיימת אפוא, דומיננטיות גניטלית, אלא דומיננטיות של הפאלוס בלבד."[7] (...sondern ein Primat des Phallus).
מה החשיבות של הפאלוס בפסיכואנאליזה? מה החשיבות של הפאלוס של האישה-אם? מה בדיוק "הדומיננטיות של הפאלוס"? שאלות אלה מופיעות באופן עקיף בעמודים 588-592 של 'אוצר המילים'. לא אצטט אותן כאן. נכון שהפאלוס היה כבר קיים בזמנים עתיקים כסמל, בעיקר של הפוריות, סמל מיסתורי בדימוי של פריאפוס:
פריאפוס בפומפי
בפסיכואנאליזה, הפאלוס "חדל מלא להיכתב"[8]. מה זאת אומרת? האם היוונים לא כתבו אותו במסטורים של פריאפוס?
ובכן: לא. זה המתין עד פרויד. רק עם פרויד זה "חדל מלא להיכתב".
האב אצל דורה ,האב אצל הנס הקטן, האב אצל ההומוסקסואלית הצעירה: שלושה מקרים שונים של סירוס האב ורישום של הפאלוס, דרך האנאליזה--של דורה ,של הנס, של ההומוסקסואלית הצעירה.
ההיסטריה: דורה (1905).
כאשר דורה פונה לפרויד, או יותר נכון, כאשר אביה של דורה פונה לפרויד כדי שהוא יטפל בה, הוא, האב, נמצא בבעיה עמוקה, תסבוכת מורכבת: נשוי לאישה--אמה של דורה-- שהוא לא אהב, אישה אובססיבית לנקייון, והייתה לו מאהבת-אהובה, אשתו של ידיד קרוב, מר K. מר K ידע היטב על הרומן בין אשתו לבין אביה של דורה, אבל לא היה איכפת לו, כי בתמורה הוא קבל אור ירוק מאביה של דורה כדי להמשיך לנסות לפתות אותה. רק מה, שאביה של דורה הוא אדם חולה מאד--בין היתר, בעגבת ישנה, שפרויד, כנוירולוג לשעבר, טיפל בה בזמנו. כתוצאה מזה,
אביה של דורה היה גם אימפוטנט[9], "חסר כח גברא", כפי שהשפה העברית אומרת באופן קצת ברוטלי, ביטוי שבעצם מסתיר יותר מאשר מבהיר. מסתיר דווקא עובדות קליניות כמו במקרה של דורה: הפאלוס חדל מלא להיכתב במקרה של דורה, כי האיווי של אביה, איווי לא מוגשם, קבל את האות, את הסימן, של האימפוטנציה של האב. זה היה "איווי בתור איווי"[10] איווי כאיווי, איווי מסומן ככזה. כך נולדה בשביל העולם העובדה של הפאלוס כדבר שונה, לא מסטורי: כתוב. ופרויד היה הראשון שרשם אותו.
לאקאן, שקרא את פרויד, שם לב לכך שדורה הייתה יחסית מאוזנת עד רגע מסויים, שבו מר K אמר לה, כנראה, גבר מסכן, כדי לנסות לשכנע אותה בכוונותיו הרציניות כלפיה, ומתוך מהלך של פיתוי, "אישתי עבורי היא לא כלום". כתשובה מספיקה הוא קבל סטירת לחי. לאחר מכן, דורה הפכה להיות "המקרה של דורה". מה קרה כאן? כפי שפעם אמרו בתכנית הילדים: "מה קורה? אני קורא!" לאקאן קרא את סטירת הלחי ביחד עם האותיות, המסמנים האחרים של המקרה: א-האב, האיווי הלא מוגשם שלו ליד האישה שהוא אוהב. ב-האישה הזאת, גברת K, ידידה של דורה, דורה העריצה אותה, עד כדי שיתוף פעולה של דורה עם הקשר שלה עם אביה. דורה גם קבלה ממנה את הספר של מנטגצה, על המיניות .ג-מר K, האיש שמחליף את אישתו ומקבל את דורה בתמורה, וכך מאפשר לדורה להתקיים שם כהדבר המיותר ההכרחי...--פתאום אינו משתוקק לאישתו... זה מפרק את האיזון. אם מר K לא משתוקק כגבר לאישתו, הוא לא שימושי כדי למקם את אישתו קרובה לשדה של האיווי האיפוטנטי של האב. סוף המשחק.
הפאלוס חדל מלא להיכתב, הודות לכך שהוא עלה במקרה של דורה לדרגת מסמן המאפשר לקרוא את הסימפטומים שלה, כי הפאלוס מסמן את האיווי של האחר, של האב חסר-האונים. הסימפטומים של דורה : השיעול, הצליעה, השינויים בהומור, המכתב עם הכוונה האובדנית.
כאשר לאקאן, כפי שכתוב ב"אוצר המילים של הפסיכואנאליזה", (עמוד 590), קורא לפאלוס--באחד הניסוחים הראשונים שלו-- "מסמן של האיווי", הוא מציין את העובדה שעבור דורה--נראה גם במקרה של הנס הקטן ובמקרה של ההומוסקסואלית הצעירה--שהאיווי, כאיווי של האחר--האב--מסומן על ידי האות של הפאלוס.
(דורה) $ [סימפטומים] שיעול, צליעה, שינויים בהומור, מכתב התאבדות.
אבא של דורה: (φ-) אמפוטנציה "פאלוס במינוס" . "האב במינוס"
גברת K: נחשקת --על ידי מר K ? (נ)חשקת: פונקציה של "חסר" φ-
מר K חושק-לא חושק באישתו? (? φ-)
הסימפטומים של דורה ניתנים לקריאה הודות לקשר שלהם ל φ-
גברת K היא (ב-)מרכז הממשי של המקרה. מתאפשר לכתוב את זה הודות ל φ-
המינוס פי φ- של הפאלוס --"חדל מלא להכתב"-- מעלה את השאלה סביב הנשיות, עבור דורה, עבור פרויד, לראשונה.
מה הוא הפאלוס, אם כן? נקרא קודם כל מה כתוב ב"אוצר המילים..."(עמ' 589):
"עבור פרויד, האיבר הזכרי אינו רק ממשות שניתן לשוב ולגלות כנקודת ייחוס בסיסית לסדרת מונחים שלמה. התיאוריה של תסביך הסירוס מטילה על האיבר הזכרי למלא תפקיד מרכזי, והפעם כסמל,כל עוד העדרו או נוכחותו הופכים הבדל אנטומי לכדי קריטריון עיקרי לסיווג בני האדם, ובה במידה שלכל סובייקט נוכחות זו או העדר זה אינם מובנים מאליהם, ואין לצמצמם לכדי נתון גרידא, אלא הם התוצאה הלא ודאית של תהליך תוך-סובייקטיבי ובין-סובייקטיבי (קבלה של הסובייקט על עצמו את המין שלו עצמו)."
מדובר כאן על המאמר של פרויד "הארגון הגניטלי הילדי"[11] . המאמר הזה, שכתוב אחרי המקה של דורה, של הנס הקטן, ושל ההומסקסואלית הצעירה, הנו הבסיס, היסוד אפילו, אבל לאו דווקא "לסיווג בני אדם". יכול להיות שנהפוך הוא, בסיס לתפוס את הקשיים הממשים, הקיר שנגדו נתקל כל נסיון לסיווג בני אדם. ב-1973, בסמינר "עוד" לאקאן כתב את הפונקציה הפאלית כפונקציה לא-פרדיקטיבית[12]: ל פי הגדרתו של ברטרן ראסל, זאת פונקציה שלא מגדירה קבוצה. למשל, הפונקציה: "הספרים שמגלחים את כל אלה שלא מגלחים את עצמם", אינה יכולה ליצור קבוצה. ברגע שתהיה קבוצה, מי יהיה בתוכה? כל ספר שיהיה בתוכה, יגלח את עצמו או לאו?[13]
נפתח קצת יותר את הפונקציה הפאלית כלא-פרדיקטיבית כאשר נגיע למקרה של הנס הקטן. העיקר כאן הוא להדגיש שבכל מקרה, אפילו אם "פאלוס" לא מאפשר לאף אחד להשתייך לקבוצה או לסיווג כלשהו, הוא עדיין ממלא תפקיד! מה הוא התפקיד של הפאלוס, בקו ישר עם 'אוצר המילים של הפסיכואנאליזה'? על פניו, נראה שאכן פרויד מחלק את המינים לשניים, אלה ש"יש להם", ואלה ש"אין להם". כדאי, לפני שניתן את ההגדרה של הפאלוס שנובעת מ"הארגון הגניטלי הילדי", להזכיר ש גם ז'ודית באטלר (Butler), בספר המרכזי שלה "[14]Gender Trouble", מצליחה למסור שיש באיזור הפאלי הפרוידיאני-לאקאניאני איזה גרעין שקשור לבעיה הלוגית של המיניות. מדוע כדאי להזכיר כאן את ז'ודית באטלר? כי החלוקה "אלה שיש להם" ו"אלה שאין להם" היא גם חלוקה פוליטית של המיניות, וצריך להיות מאד עמוק בפוליטיקה של המיניות כדי לתפוס את הפרדוקס שיש שם.ז'ודית באטלר הצליחה לפגוש את זה. למשל, היא אומרת, באופן דו-משמעי, אף אם זה מתכוון להיות "בקורתי":
“This structure of religious tragedy in Lacanian Theory effectively undermines any strategy of cultural politics to configure an alternative imaginary for the play of desires. […] There is, of course, the comic side to this drama that is revealed trough the disclosure of the permanent impossibility of the realization of identity.”[15]
ובכן, בכל אופן, גם אם הפאלוס אינו נותן הגשמת זהות, הוא כן נקודת המוצא לסובייקטיביזציה של הפין כאיבר. מה שהופך את הפין-איבר לפאלוס הוא "המשמעות"--האפשרות לתפוס את זה באופן סובייקטיבי: "יש לי" או "אין לי"--שונה מ"אלה שיש להם" ו"אלה שאין להם".[16]
פין-----------> $ ----------> פאלוס (ישל לי/ אין לי) φ
To have?/to be?
הפוביה: הנס הקטן (1909)
הנס הוא ילד בן 5 שמגיע לכתב יד של פרויד, הוא "אחד המקרים של פרויד". האם זה נכון? לא בדיוק. מי שבעצם טיפל בילד היה אבא שלו. להנס סימפטום של פוביה לסוסים. במשך הטיפול, הודות לרשימות המדויקות של אביו והודות לקריאה של לאקאן, אפשר לעקוב אחרי יצירת הסימפטום.
הרשימות של האב מתחילות בשנת 1906, כשהנס לא היה עדיין בן 3. מאז הוא עסוק עם איבר המין שלו--ה"עושה-פיפי". וגם שואל את אמו האם יש לה גם "עושה-פיפי".התשובה שלה: "כמובן".
אחותו חנה נולדת כאשר הנס בן 3 שנים וחצי. אחרי שבוע, הוא רואה אותה ערומה באמבטיה. "העושה-פיפי שלה עדיין קטן. אבל זה יגדל." ב 3שנים ו3/4 הוא מגיע למסקנה שיש עושה-פיפי אצל דבר חי, ואין אצל דומם.
בגיל 4 וחצי (בינואר 1908) , מתחילה הפוביה של הנס: "פחד שסוס ינשוך אותו ברחוב", וגם מועקה (Angst). מכאן האב מתחיל לכתוב לפרויד "הפרופסור", ומקבל ממנו הערות.
אביו של הנס אכן מטפל בבנו. הוא רושם כל פרט, וזה יהיה בעצם תאור המקרה. אבל דווקא הבעיה היא שאביו של הנס לא מטפל באישתו. הוא לא שוכב איתה. הנס בוודאי חש בזה עם כל הוויתו, ומתייחס למצב יותר מפעם. אמא של הנס, מצד שני, מכניסה את הנס למיטתה, ולא חוסכת מבנה להופיע ערומה אל מול העיניים שלו, בו בזמן שאין לה מגע עם בעלה. כאשר הנס מתחיל להרגיש שאיבר המין שלו מתעורר לחיים, אין לרשותו פונקציה מוכנה מכבר כדי לרשום את החיים האלה. החיים הדחפיים (Trieberegung[17]) דורשים, "כאן ועכשיו", מענה. הנס ייצטרך להמציא, ליצור תשובה יש מאין, והנה שהפוביה תהיה ההמצאה, שתאפשר לו להסתדר (erledigen) עם הדבר החדש.
הדבר החדש הוא בעצם כל כך חדש, שגם ז'אק לאקאן היה צריך להמציא נוסחה כדי לנסות להעביר בתורו את ההמצאה של הנס.
זה היה עבור המקרה והמאמצים הלוגים של ילד בן 5 שלאקאן שאל את עצמו על עצם תסביך האדיפוס. הנס מיקם את הפוביה לסוסים--הסוס-- כסוג של תחליף לאב, וכך הצליח לשים בתוך מסגרת סמלית את הדרישה של ה"עושה-פיפי", שגרמה לו מועקה בלתי נסבלת:
φ
מטפורה ראשונה: ה"סוס" מחליף את המועקה (Angst) שעדיין אין לה שם ברור (φ) אבל שיש לה בכל אופן איבר בגוף.
האות φ מופיעה כאן בלי הסימן - . אין מדובר אצל הילד על אימפוטנציה, אלא על "אימפוטנציה של הסמלי" המשפחתי, הסמלי שסובב את הנס הקטן. מה שמתעורר אצל הנס, האיבר החי, הוא בסימן חיובי. "התענגות"--זה השם שלאקאן נתן לסוג מסויים של סיפוק (Befriedigung); סיפוק שנמצא "מעבר לעיקרון ההנאה" , שחוזר על עצמו כ"יותר אלמנטרי, יותר דחפי" (elementarer, triebhafter) (פרויד[18])--כלומר (לאקאן), שזהו סיפוק שאינו מפייס, סיפוק מוזר, מיוחד, שלא מרגיע[19]. במקרה של הנס: "התענגות פאלית".
לדרישה ולבעיה של ההתענגות הזאת אין אפשרות של תשובה במלכות של האם. "אפילו אין איך לנסח את הבעיה שם.[20]"
עד הרגע של התעוררות האיבר, [הוא שיחק עם הפאלוס הייתה מתאווה לו]--ובשל כך הפכה אותו לפאלוס עבור הילד--עד הרגע הזה, לאקאן קורא לו בשם "פאלוס דמיוני[21]", כלומר, שם של פאלוס זמני, עדיין לא שימושי, או יותר נכון שימושי לדבר אחד: הפאלוס שהוא משתמש בו כדי לרתק את האם, (אף אם הוא טומן בחובו את הבעיה של ההתענגות, שאינה כלל דמיונית, וזה בטח קשור לקשיים של המקרה). ולאקאן מציין שעןמדת בפני הילד עכשיו משימה לא קלה: שיש גם, במרכיב הדימיוני הזה, ערך סמלי. הוא צריך לנסח: i S (i)
ושם הוא נתקע.
איך מתרחשת הדרמה סביב המאמץ ללוגיקה? הלוגיקה לא דרמטית, אבל המאמצים של הנס כדי להוציא, לחלץ את עצמו, באמצעות השאלה על הפאלוס, מחוץ למלכות של האם הם כן. לאקאן מציין[22] שהילד, עם הג'ירפה שהוא מצייר ושמופיעה כל כך ברורה במקרה, ה"עושה-פיפי" נמצא שם מודגש, אבל גם נפרד מהגוף של הג'רפה:
וגם יש סימן שמסמן אותו.
כל האיברים של הג'רפה במקומם--מציין לאקאן. איבר המין הוא תיו, תיו נפרד.
"לכל האנשים יש פיפי. והפיפי שלי גודל ביחד איתי. הרי הוא גדל ביחד עם הגוף".
לאקאן מבקש את תשומת לבנו לכך שבגרמנית, הנס אומר “angewachsen”. "העושה-פיפי שלי גודל עם הגוף -צמוד-קשור לגוף". יש ערבות מסויימת אם זה קשור-צמוד לגוף. אבל זה לא נותן, לצערנו, הגנה נגד הפוביה. "יש גם סכנה לכך שהעושה-פיפי הוא קשור-צמוד לגוף."[24]
במקרה של הנס, הוא ייצטרך להכניס שני מרכיבים נוספים ל”angewachsen”: --לאקאן מציין--:
1-המנוקב (percé)
2-הבורג.
"באמצעות שני מרכיבים לוגים אלא, במיתוסים שהוא ממציא, הנס יוכל להפוך את הפאלוס לדבר שאם נכון שהוא קבוע כאשר הוא במקום, בכל אופן הוא נייד, מסתובב, והוא נמצא במשחק הסמלי. למשל, הסוס, שעליו שמים פרסות, הוא אחד הפתרונות הנסתרים לקבעון של המרכיב החסר."[25]
המרכיב הנייד : הפאלוס ה"הופך לסמלי".
פאלוס דמיוני: הפאלוס אהוב על ידי האם--- > סמלי: הפאלוס הנייד.
הסוס: תחליף לאב.
הפרוורסיה: ההומוסקסואלית הצעירה (1920)
אצל לאקאן, אין למונח "פרוורסיה" קונוטציה ערכית. נהפוך הוא, אם יש בכלל ערך כאן, מדובר על ערך של המבנה כדי ללמד דבר מה על הדרכים של הסובייקט. לאקאן לא שוכח, כמובן, את האמירה של פרויד: המיניות האנושית פרוורטית במהותה[28].
בהתחלת המחברת הזאת צויין שב"אוצר המילים של הפסיכואנאליזה" כתוב שהמונח "פאלוס" מופיע רק מספר פעמים, ושמתוך 5 פעמים אלה, לפחות 3 פעמים, מדובר על "הפאלוס של האם".
ביטוי זה כבר מרמז שיש יותר מפאלוס אחד.
קל היה להזניח את הפאלוס כפאלוס של האם, מעצם העובדה שבמקרה של הנס הקטן, הסוס, תחליף של האב, פותח את הדלת, במשנתו של לאקאן, למטפורה האבהית.
המטפורה האבהית: ניסוח של תסביך אדיפוס
שם האב--סימפטום בין אחרים, לא פחות סימפטומתי מהסוס, מחליף את המסמן של האיווי של האם:
(מסמן) איווי של האם
מה צריך כדי למקם את האיווי של האם כ"מסמן"? נקח בחשבון שבמקרה של הנס, האיווי הזה היה נוכח למדי. היא הייתה לידו. אפשר יהיה להגיד בדיעבד שהנס היה בעמדה "הפאלוס של האם".
המינימום : שאפשר יהיה לרשום נוכחות/ העדרות של האם. אם זה אפשרי, אז האיווי הקפריזי מסומן, וניתן להחליף אותו:
X איווי של האם כמשמעותי עבור הסובייקט
פאלוס ה"אפקט של משמעות " נמצא למטה.
אפשר לכתוב את זה כך: S (A) ------> s(A)
S= מסמן s = אפקט של משמעות
| שני פאלוסים : 1-המשמעות הפאלית-- דרך האדיפוס, כלומר,מהמטפורה האבהית-- 2-הפאלוס של האם. |
א) יש את הפאלוס של המטפורה האבהית. זהו פאלוס סמלי עם משמעות פאלית כתוצאה.
האיווי של האם, "משמעותי" עבור הסובייקט, כלומר, הפך למשמעותי, דרך התיווך של הפאלוס כמסמן.
ב) אבל, אם האיווי של האם הוא כבר "איווי" --desire-- זה אומר שכבר הוא בחסר, באיזור הזה. כדאי לכתוב את החסר: A.
הפאלוס של האם יכתב כמו מסמן של אותו חסר[29]. נחזור לזה.
זה היה עם המקרה של ההומוסקסואלית הצעירה שלאקאן עבר אל מעבר לפאלוס של המטפורה האבאית.
נזכיר את המקרה. אישה צעירה בת 18. ההורים הם שפונים לפרויד, כי הבחורה מתנהגת באופן מוזר, זה שערוריה. היא רודפת אחרי אישה בת 28, מפוקפקת, היא רודפת אותה כאוהבת. האב זועם, אבל זה רק מוסיף שמן למדורה. פונים לפרויד בעקבות נסיון התאבדות: פעם היא מטיילת עם האישה, הן הולכות ליד האב של הצעירה, הוא שולח מבט זועם, האישה המבוגרת מחליטה להפסיק את הקשר, ואז הצעירה זורקת את עצמה על פסי רכבת, נופלת. פרויד שם לב לדו-משמעי של המילה niederkommen, "ליפול" וגם "ללדת".
מסתבר שרק כמה שנים לפני, הכל היה נראה בסדר אצל הנערה. היא שיחקה עם בובות כפי שכביכול כל אישה לעתיד אמורה לעשות, ואף טיפלה בתינוק של חברים של המשפחה. האירוע שפרויד ממקם כאירוע מכריע, ששינה את התנהגותה, היה הלידה של אח, כאשר היא הייתה בת 16. מאז, פרויד אומר, האכזבה הזאת גרמה לה "לנטוש את האיווי לילד, את האהבה לגבר, ובאופן כללי, את התפקיד הנשי" (Enttauschung den Wunsch nach dem Kinde,die Liebe zum manne und die weibliche Rolle uberhaupt von sich gewiesen.).[30] פרויד ממשיך ואומר שהיא הפכה "כאילו לגבר" (wandelte sich zum Manne) ולקחה את האם במקום האב כאובייקט אהבה.
לאקאן, כותב את המקרה בשני שלבים[31].
שלב ראשון: הפרוורסיה, קבעון בדמיוני, כיסוי של טקסט מסמני
במאמר של פרויד "מכים ילד" (1919), אחרי קריאה קפדנית, יש לקרוא את הפנטזמה-פנטזיה הפרוורטית שהוקפאה כמסך דמיוני [שהוקפאה] כי מאחריו קיים טקסט ומקבל כיסוי על ידי המסך. היבור מסמני שלם, בדיוק כמו בדוגמה הפרוידיאנית המפורסמת של הפטישיזם (1927)[32] .
"מקרה אחד, שבו העלה איש צעיר "ברק מסוים על האף" לדרגה של תנאי פטישיסטי, הוא במיוחד. תנאי זה קיבל הסבר מפתיע באמצעות העובדה שהפציינט התחנך בילדותו באנגליה, אולם מאוחר יותר היגר לגרמניה ואף שכח כמעט לגמרי את שפת אמו. את הפטיש, שמקורו נבע משנות הילדות, צריך היה אפוא לקרוא באנגלית ולא בגרמנית: ה"ברק על האף" היה בעצם "מבט על האף". האף היה אם כן הפטיש, שהפציינט העניק לו את אותו אור מבריק מיוחד, שבו לא יכלו האחרים להבחין כלל."
הדימוי שכביכול שולט בתמונה קלינית, מתבסס על טעות של תרגום, ויש מעגל מסמני שלם. זהו השלב הראשון שבו לאקאן בונה את הפרוורסיה.
שלב שני: האדיפוס וההבטחה לילדה "יהיה לך ילד ממני".
"יהיה לך ילד ממני" זאת הבטחה אבהית אדיפלית. זהו משפט ששייך לתסביך אדיפלי של הילדה, אצל פרויד.
אם כותבים את האדיפוס בדיאגרמה, אז מדובר על קופסה שחורה, שבכניסה יש התענגות (גלוי עריות), וביציאה יש סירוס.
| אב |
אצל הילדה הקטנה, הקשר עם האם הנו ravage”" (לאקאן), כלומר "חורבן", ואחד הביטוים שלו. פרויד נתן יותר ויותר חשיבות ל*קשר אם-בת* במשך השנים[34], והשתמש במושג "penisneid" --"קנאת הפין"--שעלה לפרויד בבקורת של הפמיניסטיות, כפי שמציינת מרי-הלן ברוס (Brousse)[35], כדי לסמן בו בזמן: 1- ההאשמה העיקרית של הילדה כלפי האם, שהיא פשוט הולידה אותה נקבה, ו2- הדרך שתוביל את הילדה להיפרד מהאם שלה, ולפנות לאב, עם הציפיה לקבל ממנו את "הילד-פין"--כבר בעצם ילד-פאלוס, כלומר, כאיבר בקשר עם הסובייקט. כך, "קנאת הפין" הוא שם פרוידיאני שתופס גם את החורבן של הבת עם אמה, וגם את הדרך החוצה משם.
את השלב השני בפרווסיה לאקאן קורא בהתבסס על :
א-האכזבה של הבחורה שצפתה ילד-פאלוס מאביה, ולא קבלה אותו, אלא שהילד נולד לאמא שלה;
ב- אין לפאלוס אותו ערך עבור זה ש"יש לו" כמו "זה שאין לו".[36] הילדה נכנסת כך לתסביך האדיפוס עם ה (-).
עד שאחיה נולד, האיווי של ההומוסקסואלית הצעירה של פרויד החזיק מעמד --דבר שאנחנו יודעים, עם פרויד, רק בדיעבד-- באמצעות הזדהות דמיונית עם האם, בתקופה שבה היא טיפלה בילד קטן. בתקופה הזאת פרויד מדגיש שיש חיתוך:
"בגיל 13-14 הראתה הנערה אותות חיבה רכה וחזקה במידה מופרזת לפי תפיסה של אחרים (nach dem Urteil aller)[37], לפעוט שעדיין לא מלאו לו שלוש, שאותו יכלה לפגוש באופן קבוע בגינת השעשועים של ילדים. התעניינותה בו היתה בעלת אופי כה לבבי, עד שצמח מכך גם קשר ידידותי ארוך ימים עם הורי הפעוט. מתוך מקרה זה מותר לנו להסיק שבאותה שעה שלט בה האיווי החזק להיות אם בעצמה. אבל לאחר זמן-מה הפכה הנערה אדישה כלפי הפעוט והחלה לגלות עניין דווקא בנשים בוגרות ממנה אם כי עדיין צעירות למדי. עניין זה הביא עליה עד מהרה את עונשו המכאיב של האב.
הוברר מעל לכל ספק, שמבחינת הזמן חל שינוי זה במקביל למאורע חשוב במשפחה, שממנו נוכל לצפות להסבר על פשר השינוי. תחילה היה הליבידו של הנערה מכוון לאמהות, אחר-כך הפכה להומוסקסואלית המאוהבת בנשים בוגרות יותר. מאורע זה, שהוא כה משמעותי להבנתנו, התרחש בהיותה בערך כבת שש-עשרה. היה זה הריון חדש של אמה ולידת אחיה השלישי."
יש לנו, עם לאקאן ומילר, 4 עמדות בסיסיות כדי לשרטט את הדברים: הסובייקט, האובייקט, האני, האחר:
אני-אובייקט: קו דמיוני. ---סובייקט-אחר: קו סמלי.
סובייקט
אחר אני
לפני הלידה של אחיה , הנה המצב: (ילד = פאלוס)
אם דמיונית
אב סמלי פין דמיוני
אחרי הלידה של האח, אין לסובייקט כבר אפשרות להחזיק באיווי שלו במישור הדמיוני. "ההבטחה לילד" מסתברת כהבטחה בלא מודע, ומשם התוצאות. הילד הממשי נולד כמתנה לאם. אז במקום הקשר הדמיוני "המופרז לפי תפיסה של אחרים", מופיע הקשר הפרוורטי. הגברת תופסת את המקום של הילד הממשי. האני נמצא במקום של האני: להראות אל מול העיניים של האב הסמלי, איך אוהבים. "שיעור של אהבה עבור האב, אחרי האכזבה": "כך אוהבים אישה":
סובייקט
אחר אני
פאלוס סמלי אב דמיוני
למה לאקאן מכנה "פרוורסיה" כאן? "להקרנה, וגם לתרגום, על המישור הדמיוני, של הניסוח הסמלי הלא מודע, ניסוח של הקשר של המתנה של הגבר שיש לו לזאת שאין לה."[38]
מדובר על פנטומימה, על מאמץ להראות לאב "איך נותנים לאישה", איך עושים את זה, איך זה אמור להיות, איך גבר נותן. מילר מדגיש את הדבר המדהים ביותר: לאקאן, כדי למקם את הפאלוס הסמלי, משתמש במקרה של הצעירה הומוסקסואלית... ומתייחס לאהבה: לאהוב זה לתת את מה שאין. "הסובייקט מתאמץ לתת את הפאלוס הסמלי...ורק יכול לתת את אהבתו".[39]
"המתנה היחידה שמסתובבת בקשר הפרוורטי, בהומוסקסואליות הנשית הזאת, היא האהבה, כמתנה של מה שאין לך."[40]
[4] לאקאן, ז'אק: הצעת ה-9 באוקטובר על הפסיכואנאליטיקאי של האסכולה", פסיכואנאליזה, 10, מאי 2011, ג'אפ, תרגום אילנה רבין,עברית רות בנוזיו, יורי מירון, עריכה מרקו מאואס.
[6] "מקום הלידה של הפאלוס" (ז'אק-אלן מילר, “De la naturaleza de los semblantes”, שיור של 27 מאי 1992, Paidós, Buenos Aires, 2002, p. 259)) : קודם כל, הפאלוס, כפי שנולד בפסיכואנאליזה, נולד כפאלוס של האם.
אנחנו נחזור לעניין החשוב הזה בהמשך, "הפרוורסיה". בעצם הייתה "שכיחה" של מקור הלידה של הפאלוס, ואפילו שם האב, עם החשיבות שלו, תרם במשך זמן מסוים את שלו לשכיחה הזאת.
[9] "אביה של דורה הוא גבר מסורס--אני מדבר על הפוטנציה המינית שלו, ברור שזהו זה בשבילו, הוא חולה מאד." לאקאן, סמינר XVII, "ההופכי של הפסיכואנאליזה", שיעור של 18 פברואר 1970. תרגום שלי, ממ.
[12] Impredicativity: http://en.wikipedia.org/wiki/Impredicativity
[14] Butler Routlege , NY , London
[15] Butler
ב"De la naturaleza de los semblantes”", Paidós, Buenos Aires, 2002.
[19] אנחנו צמודים כאן לקורס של ז'אק-אלן מילר :”Donc” ("לכן") (1993-94, שפורסם עד כה רק בספרדית:Paidos’ Buenos Aires, 2011/
[21] Lacan, J: Seminaire “La relation d’objet” (1956-57), Texte établi par Jacques Alain Miller, Seuil, Paris
[22] Lacan, J: Op c it (13), p. 264-265-266
[23] פרויד, ז: "הנס הקטן, פסיכואנאליזה של פוביה של ילד בן חמש" (1909), תרגום: מרים רון, צפת: ספרים, 2003.
[24] Lacan, J : “La relation d’objet”, op cit., p. 265.
[25] Lacan, J :”La r’elation d’objet”, op cit., p. 266.
[26] Eric Laurent: “The symbolic order in XXI century”, Papers 1, VIII WAP Congress, http://www.congresoamp.com/
[27] לאקאן, סמינר 9: "ההזדהות", שיעור של 4 אפריל 1962: "מבקשים ממני לעבור דרך האיווי של האחר, ולא לעשות מזה סיפורים, כלומר, מה שנקרא בשפה רגילה להמשיך את עקרונותיו של אבא. אבל משום שכל אחד יודע שמכבר לאבא אין עקרונות,כך מתחילות כל הבעיות.אבל אבא הוא שם כי המרכז שסביבו מתארגן העברה של המידה שבעיניין, כלומר, 1/φ, הבסיס והעיקרון של כל משען, כל היבור של איווי, אז הדברים יוכלו ללכת, הדברים יהיו בדיוק בין ה-με φυναι ("עדיף היה לא להיןןלד") לבין מה שנקרא "הברכה" במסורת של התנ''ך ושמית, כלומר, בניגוד למה שהופך אותי ההמשך החי של חוק האב, של האב כמקור של מה שימסר כאיווי."
[28] "הרופאים, שלמדו לראשונה על קיום הפרוורסיה על-פי דוגמאות בולטות ובתנאים מיוחדים, נטו לראות בהן כמובן סימן למחלה או ניוון, כפי שהתייחסו לתופעת האינוורסיה. אולם במקרה זה, קל לדחות התייחסות זו יותר מאשר בדיון בשאלה האינוורסיה. הניסיון היומיומי הראה שמרבית ההרחבות הללו, מכל מקום הפחות חמורות שבהן, מהוות מרכיב שכיח גם בחיי המין של הבריאים. הרחבות אלה נשפטות על-ידי הבריאים באותו אופן כמו לגבי אפשרויות אינטימיות אחרות. אם התנאים נוחים לכך, עשוי גם להחליף לזמן-מה את המטרה המינית הנורמלית בפרוורסיה כזאת, או לפנות לה מקום לצד המטרה המינית הנורמלית. מסתבר שאין אדם בריא בנפשו שלא ניתן למצוא אצלו תוספת,שניתן לכנות פרוורטית,ביחס למטרה המינית הנורמלית. ודי בכלל זה כדי להוכיח עד כמה בלתי מתאים הוא השימוש המגנה במונח פרוורסיה." פרויד, זיגמונד: "שלוש מסות על התיאוריה של המיניות" (1905), ב:"מיניות ואהבה", עם עובד, 2002ת עמ' 38-39.
[29] ראה Jacques-Alain Miller "De la naturaleza de los semblantes", מצוטט ב-(1), שיעור של 3 יוני 1992.
תרגום שלי. יש תרגום לעברית של המקרה. ראה "אהבה ומיניות", עם עובד, 2002 עמ' 164.
[31] ראה מילר “De la naturaleza…” , הערה1 . כאן אני משתמש בשיעור שלו, וגם במה שיש ב"פרויד עם לאקאן" (הערה 10) עמ' 59, "דורה וההומסקסואלית הצעירה".
Glanz auf der Nase--Blick auf die Nase
Glance = Blick (הערה של פרויד)
[33] Jacques-Alain Miller: Cours “Les divins details” (1989), 17/5/1989.
[35] Marie-Helene Brousse: “Ravage et désir de l’analyste », « Ornicar Digital, http://www.lacanian.net/Ornicar%20online/Archive%20OD/ornicar/articles/mbr0207.htm
[36] Jacques-Alain Miller, “De la naturaleza de los semblantes”, שם, 27/5/1992.
